חיפוש

על מצות ומרורים – הטעם המר


רגע לפני חג הפסח, אחד מסימני החג הוא הירק מרור, הירק נבחר לפי שמו וכן טעמו שהוא מר. יש מספר דעות מה הוא המרור המוזכר בסדר פסח, אבל לכל הדעות מדובר בירק בעל הטעם מר כמו החסה.

הטעם המר ברפואה הסינית

לפי הרפואה הסינית הטעמים הם הגורם המשפיע והמרפא גם ברפואת הצמחים וגם בתזונה.


בהתבוננות בספר הקנון הפנימי של הקיסר הצהוב[1] ניתן למצוא 3 תפקודים עיקרים לשימוש בטעם המר

1. מיצוק וגיבוש

2. מצבי ליחה

3. הורדה וניקוז


במצבים אלו נחשוב על השימוש בצמחים בעלי טעם מר

להלן כמה דוגמאות:

"bitter [flavor] hardens"[2]

"הטעם המר מקשיח"

לטעם המר יש השפעה מייבשת אבל יחד עם זאת השפעתו על הריריות בגוף תהיה השפעה של גיבוש ואיסוף.

נוכל להרגיש זאת בפה שלנו כאשר נטעם משהו מר, איך הנוזלים בפה נאספים ומתחברים יחד, לכן גם נרגיש את היובש בפה מכיוון שהנוזלים מתרכזים למקום אחד ולא מתפזרים בחלל הפה.

נוכל לחשוב על התנועה הזאת הנוצרת בגופינו במצבים בהם יש עודף נוזלים ולחות שאנו רוצים לאסוף אותם כי הם מפוזרים בצורה פתולוגית בגופינו.

יחד עם זאת נוכל לחשוב גם כאשר הצ'י שבגופינו פתוח מידי, או רופס מידי כמו במצבים של חולשה, פיזור נפשי והזעות.



מכאן נוכל להבין את האינדיקציה לצמח Bai zhu - Atractylodes המטפל גם במצבים של הזעה.




" When the lung suffers from qi rising contrary [to its regular course],

quickly consume bitter [flavor] to drain it. "[3]


"כאשר הריאות סובלות מצ'י שעולה הפוך מהתנועה הרגילה שלהם מהר ! צרוך את הטעם המר לנקז אותו".


במקרה זה אנו רואים את השימוש בטעם המר כטעם מוריד, טעם היוצר תנועה וסירקולציה כלפי מטה.

כאשר הריאות שתפקידם לפזר ולגרום לצ'י לרדת למטה סובלות ממחלה, השימוש בטעם המר יעזור להם לבצע את תפקידם.

נוכל לחשוב על הצמח

Xing ren - Pruni Armeniacae

צמח מרכזי למצבים של שיעול בהם הצ'י מורד, וזאת בעזרת טעמו המריר.

על מצות ומרורים

הבחירה בהגדה בטעם המר כסמל ליציאת מצרים מסמל את הקושי, המרות שבני ישראל עבדו בפרך, הוא גם מסמל את המייצרים והדוחק שאדם חש גם כאשר הוא בצרה וגם כפי שראינו שהטעם המר מאגד ומקשיח.

זווית מיוחדת מלמד אותנו רבי צדוק הכוהן בלובלין[4]

רבי צדוק מקשר בין אכילת מרור לבין חטא אדם הראשון שפגם באכילה, כאשר המצווה הראשונה שהאדם קיבל הייתה אכילת פרי העץ.

" מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. "[5]

כאשר האדם הראשון לא אכל מכל עץ הגן אלא רק מעץ הדעת, הוא נענש באכילת עשב השדה, באכילת הירקות כמו הבהמה.

אבל במאמר בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, בעצם נוצר לאדם הזדמנות לא להיות ככל חיית השדה ולהשקיע מאמץ ויזע כדי לתקן את האכילה ולאכול בסוף לחם שהוא משובח יותר מהחיטה.

לכן השימוש בטעם המר מלמד את האדם שעל ידי ההשקעה שהוא משקיע גם אם זה קשה ומר בסופו של דבר התוצאה תהיה טובה יותר ומרוממות יותר.


עדיאל אדר מטפל, מרצה וחוקר ברפואה סינית

[1]Huang di nei jing [2]פרק 22 Nei jing [3]פרק 22 Nei jing [4]פרי צדיק על פסח [5]בראשית

52 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול